הכרעת דין בתיק ת"פ 2969-11-09 - פסקדין

מבוא

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה חמורה. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 31.10.08 בשעה 16:12, ביצע המתלונן עבודות שיפוצים ברחוב דוד מרקוס בתל אביב. הנאשם, אשר גר בסמוך למקום השיפוץ, לא היה שבע רצון מהרעש והלכלוך שנוצר כתוצאה מעבודת המתלונן, ועקב כך תקף את המתלונן בכך שנתן לו מכת אגרוף חזקה על אוזנו וגרם לו חבלה חמורה. החבלה מתבטאת בקרע בעור התוף, ירידה בשמיעה ותחושת הד. המתלונן נזקק לטיפול רפואי בביה"ח איכילוב בתל אביב.

פרשת התביעה

2.         מטעם התביעה העיד המתלונן, עד תביעה 1, מוני מחפוד. לדבריו, בתאריך 31.10.08 עבד בדירתה של אישה זקנה וסיעודית בשיפוץ מקלחת ושירותים השייכים לה. עבודתו ארכה כשבועיים. ביום האירוע ניגש אליו הנאשם המתגורר בסמוך לדירה בה ביצע את עבודתו, וטען כי עליו לכסות את בור הביוב. המתלונן העיד, כי כיסה את הבור, ובשלב כלשהו התקרב אליו הנאשם וסטר על אוזנו הימנית. בהמשך, המתלונן אשר התהלך על קביים, הרים את הקביים וניסה לחבוט בו שוב. אשר על כן, נכנס המתלונן לדירה בה עבד, סגר את הדלת ודיווח למשטרה. המתלונן המתין עד שבאו שוטרים, וכשהללו שאלו באשר לאירוע, השיב להם כי קיבל סטירה מצלצלת. יותר מאוחר שב לביתו, לאחר כניסת השבת, וכשנכנס למקלחת ירק דם מפיו. אשר על כן, עוד באותו יום נסע לביה"ח איכילוב, שם אובחנה חבלה באוזנו, שמהותה נקב בעור התוף.

3.         התביעה הגישה קובץ מסמכים רפואיים, ת/3, ת/4, מהם עולה בבירור כי הנאשם נחבל באוזנו ונזקק לטיפולים, כמפורט בתעודות אלה. הנאשם הגיע לחדר מיון ביום האירוע בשעה 18:39, שם הצהיר כי הותקף וקיבל מכה באוזנו הימנית.

4.         המתלונן הכחיש מכל וכל כי תקף את הנאשם. לדבריו, הנאשם תקף אותו בהפתעה, כל זאת על רקע עבודתו בשיפוצים, כאשר לא היתה כל סיבה להתנהגותו של הנאשם. כאמור, המתלונן התקשר בתוך דקות ספורות למשטרה אשר הגיעה תוך פרק זמן קצר, ולפני השוטרים תיאר את ההתרחשות.

5.         יצוין, כי המתלונן מסר הודעה במשטרה רק כחודשיים לאחר האירוע. לדבריו, הסיבה למסירת הודעה לאחר פרק זמן זה היתה הבטחה של השוטר אשר הגיע למקום כי יתקשרו אליו מטעם המשטרה, וכן עקב המתנתו לקבלת תעודות רפואיות.

6.         התביעה עותרת לקבלת גרסת הנאשם, שכן המתלונן העיד באופן שלם, ללא כל סתירות בדבריו. על פי תיאור המתלונן, הנאשם ניסה להכותו באמצעות קביים, וגם לאחר שהמתלונן נמלט אל תוך הבית יצא הנאשם לעברו כשהוא מחזיק בידו אבן, תוך שהוא מאיים לפגוע בו. הימצאותו של סימן אדום על אוזנו של המתלונן מתיישבת עם אופי המכה שלדבריו קיבל מהנאשם.  

7.         על פי דו"ח הפעולה ת/2, שהינו דו"ח המפרט את הגעת השוטר גגו ויקטור לזירת האירוע עולה, כי המתלונן הצביע על לחי ימין כמקום הפגיעה, אלא שהשוטר אמר כי לא הבחין בדבר. באותו מעמד, מסר המתלונן לשוטר כי אוזנו כואבת בעקבות אגרוף שקיבל מהנאשם. השוטר מציין, כי אוזן ימין של הנאשם היתה מעט אדומה, וכאמור המתלונן הסביר כי פגיעה זו הינה כתוצאה מאגרוף של הנאשם. גם הנאשם הצביע לשוטר על שריטה באמתו הימנית. לאחר בירור קצר, עזב השוטר את המקום.

8.         בסיכומיה טענה התביעה, כי יש לקבל את גרסת המתלונן, שכן המתלונן הותקף על ידי הנאשם על רקע כעסו של הנאשם בשל תיקון ביוב סמוך לדירת המגורים. הימצאותה של חבלה על אוזנו של המתלונן וממצאים רפואיים נוספים שהינם כאמור קריאת עור התוף מחזקים את דברי המתלונן. עוד מוסיפה התביעה כי יש לדחות מכל וכל את גרסת ההגנה, לפיה הנאשם לא פצע ופגע במתלונן, וכל מה שהיה לכל היותר הינו עימות המגיע רק לכדי קטטה. עוד מוסיפה התביעה, כי תיאור האירוע על ידי הנאשם לפיו היה מוגבל ומתהלך על קביים, דבר שלא אפשר את תקיפת המתלונן, אינו מתיישב עם תוצאות האירוע והפגיעות שגרם הנאשם למתלונן. עוד טענה התביעה, כי למרות שהמתלונן ביקש לסגור את הדלת ולא לאפשר כניסת הנאשם באמצעות הקביים, המשיך הנאשם לדחוף את הדלת כדי להיכנס למקום.

פרשת ההגנה

9.         בסיכומי ההגנה הדגיש הסניגור, כי גרסת המתלונן מתייחסת לתקיפתו בדרך של סטירה, ואילו התביעה מייחסת לנאשם מכת אגרוף. עוד מוסיפה הסניגוריה, כי דברי המתלונן, לפיהם הנאשם איים עליו באמצעות אבן, אין לה אחיזה בכתב האישום. כך גם טענת המתלונן לפיה הנאשם ניסה לתקוף אותו עם קביים. הסניגוריה אינה חולקת על התעודות הרפואיות שהוגשו, אלא על מהימנות המתלונן. לשיטת הסניגוריה, החבלה שנגרמה למתלונן יכול ונגרמה על ידי משהו אחר, דבר המעורר ספק בגרסתו של המתלונן. עוד טוענת הסניגוריה כי דו"ח הפעולה ת/2 אינו משקף את תיאור הדברים של המתלונן באשר לפגיעה באוזנו. מדגיש הסניגור את העובדה כי הנאשם התהלך עם קביים עקב פגיעה ברגלו, דבר שלא מאפשר את תקיפת המתלונן על ידו. הסניגור מוסיף ואומר, כי המתנת המתלונן למסירת הודעה במשטרה רק מקץ חודשיים פוגעת במהימנות המתלונן, מה גם שבעניין זה נותן הנאשם הסברים שונים, ובכלל זה המתנה לתעודות רפואיות.

10.       הסניגור אף הגיש מוצגים נ/1, נ/2, שעניינם הליכים פליליים שהוגשו כנגד המתלונן בנושא האלימות, ומכך מבקש הסניגור לגזור מסקנה ביחד עם הדברים האמורים לעיל, לפיה אין ליתן אמון בדברי המתלונן.

11.       בסיכומי הסניגוריה נטען כי יכול והחבלה באוזנו של הנאשם נגרמה מאין ספור אפשרויות, אשר אחת מהן כתוצאה מההתגוששות בין המתלונן לנאשם, אבל לא כפי שהתביעה מציירת את ההתרחשות.

12.       בסיום טיעוני הסניגוריה נטענה טענה לפיה יש לזכות את הנאשם מחמת הספק, ולכל היותר התקיימה קטטה בין הצדדים.

דיון והכרעה

13.       לפני ביהמ"ש שתי גרסאות, האחת של המתלונן והאחרת של הנאשם, העומדות זו מול זו. אין חולק באשר למגע פיזי בין הנאשם והמתלונן על רקע עבודתו של המתלונן במקום בשיפוצים. השאלה שלפני היא האם המתלונן הותקף על ידי הנאשם באופן שנגרמה לו החבלה המפורטת בכתב האישום? 

14.       אני סבור, כי יש לקבלת את גרסת המתלונן על פני גרסת הנאשם. מצאתי מקום לקבוע, כי עדותו של המתלונן מהימנה ולדחות את גרסת הנאשם כבלתי מהימנה. המתלונן עסק בעבודת שיפוצים, דבר אשר הכעיס את הנאשם מטעמים של רעש ופתיחת בור הביוב. פניו של המתלונן לא היו לעימות פיזי כלל וכלל. אני מקבל את גרסת המתלונן לפיה הסביר היטב לנאשם כי בדעתו לסיים את העבודה בקרוב, אלא שעובדה זו לא נשאה חן בעיני הנאשם. הנאשם ניסה להיכנס לדירה בה עבד המתלונן, תוך שהוא מניח את הקביים בין הדלת למשקוף, וזאת על אף ניסיונו של המתלונן לסגור את הדלת ולהימנע מתקרית ביניהם. אני קובע, כי המתלונן הותקף על ידי הנאשם, כשהאחרון חובט באוזנו וגורם לו לחבלה שהינה כאמור קריעת עור התוף. יודגש, כי המתלונן פנה מקץ שעות ספורות לביה"ח בערב שבת, שם אובחנה החבלה באוזנו. מקובלת עלי גרסת המתלונן, לפיה תלונתו הוגשה באיחור לאחר שהובטח לו כי יוזמן למשטרה וכי בדעתו היה להמציא אישורים רפואיים נוספים. עוד יודגש, כי מי שהתקשר למשטרה מיד ובסמוך לאירוע היה המתלונן, ועל פי דו"ח הפעולה, השוטר הבחין באדמומית באוזנו של המתלונן. תלונת המתלונן על החבטה באוזנו הימנית, יש לה ביטוי הן בתיאור הדברים לפני השוטר שהגיע לזירת האירוע, והן בממצאים רפואיים, כעולה מתעודות שהוגשו לביהמ"ש. תיאור הדברים על ידי הנאשם לפיהם כל שהיה הוא לכל היותר התגוששות אינו עומד בקנה אחד עם הממצאים האובייקטיבים כפי שמתוארים לעיל.

15.       עוד יודגש, כי על פי מזכר ת/1, התקשרו מטעם המשטרה לנאשם וזימנוהו לעימות עם המתלונן. על פי המזכר, הנאשם סירב להגיע לעימות בטענה כי מדובר בבזבוז זמן, וכמו כן סירב להגעת אשתו למסירת עדות. יצוין, כי לדברי המתלונן, בהודעתו נ/4, שורה 6, הבחין בנאשם כשהוא יוצא מחצר עם אבן, ואשתו עומדת לצדו. משמעות הדברים היא, כי לפי דברי המתלונן ומזכר משטרה ת/1, הנאשם סירב הן לעימות והן להגעת אשתו על מנת שתמסור הודעה באשר לאירוע. לדברים אלה יש חשיבות בכל הקשור להעדפת גרסת המתלונן על פני הנאשם גם במישור של מהימנות.